פסק-דין בתיק ת"ק 27417-04-11

בפני תביעה לפיצוי כספי בסך 2558 ש"ח בגין נזק שאירע לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 14/10/10 היה רכבו של התובע , סובארו מ"ר 76-498-64 (להלן: " הרכב") מעורב בתאונת דרכים במהלכה פגע בו רכב צד ג' מאחור.

הנתבעת, היא מבטחת רכב צד ג'.

ביום 20/10/10 נערכה חוות דעת משרד שמאים אבי חזן, על ידי השמאי מר נתח יצחק, אשר העריך את נזקי הרכב ועל יסוד חוות דעת זו שילמה הנתבעת לתובע סך של 17,749 ש"ח בגין נזק ישיר, שכ"ט שמאי וירידת ערך - הכל בהתאם לפרוט במכתב הנתבעת שצורף לכתב התביעה .

עד כאן אין כל מחלוקת בין הצדדים.

לטענת התובע, ביום 15/12/10 הגיע למוסך המטפל ברכב, על מנת לבצע טיפול שגרתי לקראת טסט. במסגרת הבדיקה התברר כי הצמיג השמאלי הקדמי ברכב שחוק ויש להחליפו.

במעמד זה הוזמן למקום השמאי, מר נתח יצחק, אשר בדק את המתלה הקדמי השמאלי ברכב ומצא כי הוא נפגע.

לטענת התובע, הרכב לא עבר כל אירוע תאונתי בפרק הזמן מיום התאונה ב 14/10/10 ועד לבדיקה שהתקיימה במוסך. לפיכך, התובע עותר לקבלת פיצוי מהנתבעת גם בגין רכיב המתלה הקדמי השמאלי אשר לשיטתו מהווה נזק נוסף וישיר מהתאונה.

התובע העיד מטעמו את מר נתח יצחק, הוא השמאי אשר ביצע את שתי הבדיקות לרכב כאמור. השמאי הסביר כי לא ניתן היה לאתר את הנזק שנגרם למתלה קדמי שמאלי מכיוון שמדובר בפגיעה המחייבת מיכשור מיוחד, מכישור אשר בודק את זוויות הגלגל, ובדיקה מעין זו אינה מתבצעת בשגרה בעת בדיקת רכב לאחר תאונה. לא מדובר בפגיעה הניתנת לאיתור בעין בלבד. השמאי הוסיף והסביר כי פגיעה מעין זו יכולה להיגרם אך ורק ממכה שקיבל הרכב.

לטענת הנתבעת, חלוף הזמן מיום התאונה ועד למועד בו נתגלה הנזק הנוסף נשוא התביעה מנתק כל קשר סיבתי בין הארוע לנזק. בהערכת השמאי שנערכה לרכב בסמוך לאחר מועד התאונה אין כל התייחסות לפגיעה במתלה קדמי שמאלי, מיקום הפגיעה אינו מתאים לנסיבות ארוע התאונה, במסגרתה נפגע הרכב בחזית קדמית ואחורית ולא בצידו השמאלי ועל כן דין התביעה להידחות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בהערכות השמאי מיום התאונה ובגין הנזק הנוסף, עיינתי בטופס ההודעה על נסיבות התאונה שהגישה הנתבעת וסומן נ/1 וכן שמעתי את הסברי התובע בדבר השתלשלות הארועים והצהרותיו כי הרכב לא היה מעורב בכל אירוע תאונתי אחר ולמן יום התאונה ב 14/10/10 ועד למועד הבדיקה ב 15/12/10, אני מוצאת כי התובע הרים את הנטל הנדרש הימנו במשפט האזרחי על מנת להוכיח תביעתו.

הנתבעת תולה עיקר יהבה על ניתוק הקשר הסיבתי עקב חלוף הזמן ועל העובדה שהשמאי לא איתר את הפגיעה בבדיקה הראשונה. אינני מוצאת כי יש ממש בטענה זו ואנמק.

אין מחלוקת כי לוח הזמנים בין ארוע התאונה למועד גילוי הנזק הנוסף הינו חודשיים ימים בלבד. במהלך כל התקופה אישר התובע כי נהג ברכב ולא הבחין בבעיה של הצמיג השחוק.

סביר להניח כי אילו היה מבחין בבעיה במועד, לא היה מגיע מצבו של הצמיג לשחיקה מעין זו שנתגלתה בבדיקה.

לאור דרגת השחיקה של הצמיג, מתקבל יותר על הדעת כי אמנם נגרם נזק למתלה הקדמי השמאלי בעקבות ארוע התאונה מיום 14/10/10 , אולם מאחר ונזק זה לא אותר בבדיקת השמאי, המשיך התובע לנהוג ברכב כמות שהוא והעצים את הבעיה עד כי שחיקת הצמיג הובילה לבדיקה מעמיקה יותר של העניין ולאיתור הפגיעה.

השמאי עצמו הסביר כי את הנזק למתלה הקדמי השמאלי לא ניתן היה לאתר בבדיקה הראשונה שלאחר התאונה ורק תופעת הצמיג השחוק היא שהובילה לאיתור הנזק בסופו של יום. אין מחלוקת כי מדובר בנזק הנגרם אך ורק כתוצאה ממכה לרכב, מכה אשר להערכתי אף מתאימה לנסיבות בהן אירעה התאונה מיום 14/10/10.

סוף דבר, אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום תביעתו בסך כולל של  2558  ש"ח וכן תישא הנתבעת בשכר עדותו של השמאי אשר התייצב לדיון בסך 250 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום ולאחר מכן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.